הריון, לידה ואימהות חדשה מביאים איתם רגעים מרגשים, יפים ומלאים בכל כך הרבה רגשות חיוביים ושמחה אבל יחד איתם לא מעט פחדים, בלבול ועייפות ולעיתים גם עצב גדול מאוד. זה לא מפליא, אנחנו חוות סיטואציה חדשה, לא מוכרת של תינוק/ת חדשים שנכנסים למשפחה והכל נטרף, מתהפך, כל מה שהכרנו עד היום משתנה ואם את כבר אמא מנוסה את יודעת שזה קורה גם אם מדובר בילד שני, שלישי ורביעי.

​​

כמה פעמים חשבת על עצמך ועל מה שאת צריכה מאז הלידה? אולי הרגשת שכשהגיעו אלייך הביתה רצו לבוא כדי להיות עם התינוק/ת החדש/ה ולא איתך? הדבר הכי הגיוני לעשות אחרי לידה זה לטפל בילד ולדאוג לצרכים שלו, אבל מה איתך? האמת היא, שלא משנה כמה יכינו אותנו ללידה ולאימהות החדשה עד שלא חווינו את זה בעצמנו אנחנו לא באמת מבינות את העוצמה של הדבר, מה שעלול לגרום לנו ובלי קשר להורמונים, לחוסר סבלנות, הצפה, כעס ואפילו אכזבה מהפער בין הציפייה ללידה ולהורות החדשה וההתרגשות סביבה לבין המציאות. כשכולם שמחים ומתרגשים מסביב זה לא פשוט להביא את הקול שלנו של הקושי והכאב ולהודות שלפעמים החוויה החדשה רחוקה מאוד ממה שקיווינו ורצינו להרגיש. ​​חשוב שנזכור שזה ממש לא קשור לאהבה העמוקה שיש לנו כלפי התינוקות שלנו!
 
אחרי לידה קשה, מעייפת ומתישה עם הריון בסיכון לתאומות ו72 שעות ארוכות בחדר לידה, שרק רציתי כבר לראות את התינוקות בריאות ושלמות וחיכיתי כל כך להיות אמא, חוויתי בעצמי כמה קשה יכולה להיות הדרך – ולמרות הרצון לתת את כל כולי לילדות המתוקות שלי שרק נולדו, לא יכולתי. הרגשתי כאובה, מוצפת, עצובה, ובעיקר לא מובנת - גם כשהבית היה מלא בסבתות מהממות, דודות, בן זוג מדהים ותומך והמון חברות טובות הרגשתי שאין לי עם מי לחלוק את כל מה שעבר עלי מאז הלידה. בכיתי המון וכשהכלב הקיא על השטיח הרגשתי שזה סוף העולם. לקח לי זמן להבין שזה בסדר, שזה לגיטימי להרגיש ככה. אבל עד שזה קרה הרגשתי דיי אבודה ומאוד מאוד לבד וכל מה שרציתי זה שמישהו ישים לב וישאל אותי "מה איתך?". 

חשוב לי שתדעי שכל מה שאת מרגישה הוא לגיטימי ומובן, ומותר לך להיות עצובה.. אבל את ממש ממש לא חייבת להרגיש ככה! אני כאן בדיוק בשביל זה, לראות אותך, להקשיב באמת, לבדוק מה איתך, כדי שאף אחת לא תחווה או תעבור את זה יותר לבד!💚